#2

 

עצמאות כלכלית, זו המטרה! או – כלכלן חובבן עם ביטחון עצמי מוגזם

היה פעם בלוג פופולארי, כולו בצבעי יסוד,

והתגובות בו היו תגובות נאצה, אבל אוהדות כלפי הכותבת מאד,

שגרה בדירה קטנה,

בהרצליה החביבה,

עם בן זוגה (שתרחם עליו השכינה),

ושם היא מסבירה כיצד מצאה,

את אלדורדו האבודה.

 

היא קוראת לזה מינימליזם:

אל תקנו מה שלא צריך,

חיו בצניעות,

פתחו תיק השקעות פשוט עם תשואה צנועה בזהירות.

 

מינימליזם, כן?

רק שרוב הישראלים גם כך אינם עשירים, או בעלי כרטיסי אשראי אמריקאים,

רוב הישראלים מעולם לא חוו מקסימליזם.

רק חופשה אחת מיותרת ברודוס או כרתים.

אולי קניות קצת מוגזמות בחגים.

 

היא חיה עם בן זוגה,

אופה פעם בשבוע,

מתקלחת מעט,

אוכלת כרוב ושעועית באופן קבוע.

נו, זה זול וזמין ומושלם לחסכן,

והיא בטח מריחה כמו שילוב של בית השחי של זבלן וחריץ התחת של הזבן.

 

אני כל-כך שמח שהיא כבר לא באופנה,

ושהבלוג שלה כבר לא מציץ לי מכל-מיני כיוונים.

בסופו של דבר, כשמדיום הבלוג התפגר,

הוא לקח עמו את כל התימהוניים.

 

נו טוב,

לא כל מבול מסתיים ביונה עם עלה של זית,

וטוב שכך.

 

#1

 

בואי, אין לי זמן, אנחנו כבר חייבים לצאת, קדימה, נו!

צרחות צווחות צעקות וזעקות,

כן,

כולם יחד,

ואתה חולף על פניהם,

בשלווה.

ניתן להיגמל מהתמכרויות לסמים הקשים ביותר,

אבל מהבחירות הבנאליות ביותר של חיינו,

איש אינו משתקם.

נתניהו ואני

מצאתי את הסרטון הזה של משפחת נתניהו, לא נאמר בו כמעט כלום, אבל שפת הגוף שם אומרת הכל ובאופן נחרץ. אני מהופנט כשאני צופה באבנר, הוא נראה לי ממש בנאדם. הוא מזכיר לי את עצמי, בכל מפגש משפחתי פורמלי שאי-פעם היה לי, מבט של שעמום, ציפייה לסוף כבר שנוכל לחזור הביתה. אבנר המסכן הזה, תקעו אותו שם שלא באשמתו; זה מה שעובר לי בראש.

אולי אני טועה, יתכן ששנים מהיום נגלה שהוא השתמש בניטרליות הזו כדי לגייס לעצמו הון פוליטי על ידי התנערות ממורשת אביו. מי יודע? לאבנר הפתרונים. יאיר נראה רשע ומרושע שם, אבל זה מרגיש שהוא בראשו מגונן על אביו, שרה מסתכלת על ברק כמו אמא שמשגיחה שכולם מתנהגים יפה. ובנימין, נראה שמחשבותיו בכלל במקום אחר, משהו אחר נמצא על ליבו.

זה מוזר, משפחת נתניהו מזכירה לי את משפחתי. קשה לי לשנוא אותם, ואני יודע שדורשים זאת ממני, אבל אינני שונא אותם. כנראה שמי שרצה כל חייו להיות ראש הממשלה באמת יהיה בסופו של דבר ראש הממשלה, וזה יהיה עונשו.

 

 

 

הכרה

"והנה ההבדל בין קריאה לבין צפייה" אמרתי לה.

"ההבדל הוא שסרט הוא הסחה, בעוד קריאה היא דבר-מה שאנו עושים בריכוז מלא, כשאנו מוכרחים להסיר מאתנו כל סוג של הסחה."

"מה זאת אומרת?"

"תראי, כל אלו שצופות בכל הסדרות הללו, בינג'ינג, כפי שהן למדו מאינסטגרם ובזפיד לקרוא לזה, מהי צורת ההתבדרות הזו אם לא בריחה? זהו אסקפיזם טהור. לשבת לצפות פרק אחר פרק של סדרה שמנתקת אותן מהעולם הסובב, אך חשוב מכך, מהכרתן. אבל קריאה היא, בעיקרה, דבר שאנו עושים לבד ומתוך הכרה מלאה, בריכוז מלא. במהלך הקריאה אנו מתעמתים עם הכתוב ועם עצמנו, אנו מכריחים את עצמנו להבין ולהתמודד עם שטף בלתי פוסק של מילים שאיננו מסוגלים להתעלם מהן. אנו מוכרחים להשתתף בכל רעיון שעולה ולנסח אותו בעצמנו. אנו שם לבד – אנו, הכרתנו ודברי הכותב. אנו מוכרחים להרהר, אנו מוכרחים לחשוב מדוע ולמה, זה לא שאם לא נעשה זאת, ופשוט נעבור לתמונה הבאה, הכל יובהר לנו בהמשך."

"כן ברור, אתה צודק, אבל לפעמים פשוט בא לי קצת לברוח, קצת לנוח מהכל."

"אני מבחין בכך שאלו שבורחים – בורחים כל הזמן, ומהכל. כי הנה הדמויות הטלוויזיוניות הללו שמציגות תמיד חיים אידאלים, שכל-כך יותר עוצמתיים משל כולנו, וכולם שם מתערבבים באיזה יקום נפרד ונשגב. כך ניתן לדמיין שהעולם שחיצוני לעולמנו נמצא באיזה מישור קיומי שבו היפה באמת יפה והטעים באמת טעים. זהו עולם בו אוסאמה בן-לאדן ביונסה וטום קרוז חיים יחד על יאכטה סגולה מעופפת, והוא שם, ויום יבוא והוא יהיה פה."

"כן…"

"בגלל זה, סביב השולחן בארוחת החג, אנשים מדברים על פוליטיקה כמו שהם מדברים על כדורגל. אותו אוצר מילים, אותו עולם דימויים, אותן הצעקות."

"אני שונאת פוליטיקה, אני בקושי קוראת על זה."

"אני שונא כדורגל, לא צופה בחרא הזה."

 

 

 

sid

פוסט פתיחה חדש

זה לא היה ראלי מצדי, במיוחד עכשיו כשאני רואה שרוב הנרשמים מגיעים לכאן דרך ישראבלוג. אם כן, הבלוג הזה יהיה המשך ישיר של הבלוג הקודם, והוא יהיה בעברית. אם כבר אני כותב לקהל שהוא כמעט כולו ישראלי, זה המינימום שמתבקש ממני.