חיים

בבוקר עם קפה שחור ביד בגינה

אמרתי לה,

בואי, טרם תחמיצי, עכשיו.

מאות שחו שם בתכול השמיים

ברי"ש אשר קדקודו מלפניו.

 

אנו עוד מופתעים שהטבע סביבנו,

חשבתי לעצמי.

שהוא שם, וקיים

ואדיש כלפינו.

כל־כך משוכנעים שאנו אדוניו,

בגלל דורון בגבעול שומר, או אוויר שהופח בנחיריו.

 

והכלבה נבחה, והחתולים יללו סביב,

והדבורים התעופפו בין פרחי ההדרים.

 

כל החיים הללו ואנו בתוכם.

העגורים ממעל,

והרימות בין הרגבים.