למדתי את הלקח שלי

הבאר הזה, כולו מלא מאווררים, מכל כיוון, זה מטורף, שלושה מאווררים שמאווררים אותך בו-זמנית. הכורסאות ישנות, יותר כמו שרפרפים עם כריות ומול הבאר כיסאות מוגבהים אדומים עליהם יושבים שלושה סקנדינבים שיכורים, ואחד מהם היה מנסה לפעמים לשחק קצת עם הפלייליסט כי כמה אפשר בריטפופ ורוק בריטי אייטיז-ניינטיז שכולם, כולל הבעל בית, העדיפו.

רוב הלקוחות, טוב, רוב השיכורים בפנים היו בריטים בשלל גוונים ושלבי גילופין. לפעמים צועקים אחד על השני ומקללים, ואף אחד, ואני מתכוון לזה, אף אחד לא לבש חולצה מלבדי ומלבד הסקנדינבים, שהיינו היחידים שגם היו מולנו חבילות סנוס שוודי בזמן ששתינו.

פעם אחת נגעתי אפילו בעצמי בפלייליסט, זה לא היה הזמן או המקום, הם היו יותר נחמדים אלי מאשר אל הסקנדינבי, עד ששמתי את פרייברד, נו, כמו כל קנדי שיכור, שם כבר גם נמאס לבריטים ממני.

למדתי את הלקח שלי.

לבעל הבית כבר אבדו כל השיניים, אפילו שהמקום כולו מוקף בתי זונות הוא היחיד שלא מזיין, זה לא הקטע שלו, הוא שם בגלל שזה המקום היחיד בו אתה באמת חופשי מהכל להיות אתה. לא כי המקום חופשי, לא כי החוק בטל, להפך החוק שריר ברור וקיים, הוא פשוט מתעלם מאתנו רוב הזמן כי אנו זרים כאן בארץ החמה והמפויחת הזו.

אין ברזים של בירה, אין כוסות מסודרות כאלה כמו בבארים הנורמליים מסביב לעולם, אלו כוסות כאלה שהוא קנה במכולות מסביב לעיר, הרוב בכלל שותים ישר מהבקבוק, אבל לא אני, ולא הסקנדינבים. בארץ הזו, גם מקובל לשים בבירה קרח, לקח לי זמן להתרגל, אבל כשמתרגלים, זה לא עוזב אותך, עד היום אני לפעמים עושה את זה אפילו שאני לא שם.

בעל הבית הוא איש טוב, ומומחה בהרגעת שיכורים רושפים. הוא בא לבקר אותי במקום הקבוע שלי, פגשתי אותו לפני כמה ימים באיזו מסעדה וגם הוא גדל בישראל עד שהתחפף ושתינו שתינו, והמשכנו לשתות, הערב החל לרדת והחום הלוהט החל להתפוגג ואז עניתי לו:

נורמלית אני שיכור לידן כי עם כל הכבוד, אם הן לא יכולות להתמודד איתי כשאני שיכור אז מה הטעם? נכון? טוב, זה היה לפני מלא זמן…

בכל מקרה, ישבנו בקניון מוזר בעיר הזו, בישראל, ושתינו משקה מוזר של פסיפלורה זה שעוד מכיל את הגרעינים והיא אמרה שהוא עוד בסדר מבחינתה, מבחינתי הוא רק היה סביר פלוס אבל לפחות היא הייתה מבסוטה, אז לפחות משהו. אני לא כזה התלהבתי מזה זה היה עוד אחד מהמשקאות האלה במכלים המסתובבים האלה שרואים… מין מכולות כאלה שיש שם, בפיצוציות, או כל מיני מאפיות פילסברי ערסיות כאלה של התחנה המרכזית אבל שיהיה… היה בבית קפה כזה אז זה בסדר.

קיצר ישבנו שם, והיא חשבה שיצא מזה מערכת יחסים ארוכת טווח, אבל רבאק, את גרה מאתיים אלף קילומטר ממני, איך זה בכלל אפשרי? קיצר, היא התחברה איתו, איבדנו קשר, בעיקר כי הוא אחרי הצבא… הוא הפך לבלתי נסבל, אני הוצאתי 21 והוא נשאר קרבי, הפער התרחב עם הזמן… אתה יודע?

הוא הפך לסאחי יותר ויותר, אבל מה כבר אפשר לצפות נכון? זו הייתה הסביבה, וזו היה מה שהיה כאפשרות לברוח מכל מה שהיה מגעיל אז, חשבנו שהצבא יהיה דרך החוצה… כמה טעיתי ריבונו של עולם… לא היה לי מושג מה יחכה לי שם… הסאחיות, הוא השתלב בזה יופי, אני לעמת זאת, לא הצלחתי, אני לא בנוי לזה.

על כל פנים ישבנו שם בבית הקפה, עם המשקה הזה, רגע, לא… זה היה לפני כשאכלנו סלט יחד… או אחרי? פאקינג מי זוכר… הסקס היה מהסוג שאתה יודע שעם הזמן ישתפר אבל זה ייקח זמן, ואין לנו אותו, בכל מקרה אכלנו את הסלט הזה, אז כשזה הסתיים אכלנו גלידה, על ספסל יחד, היא חשבה שזה היה דבר הכי רומנטי בעולם, אני מבחנתי פעלתי על אוטומט, מהחברה שהייתה לי ארבע שנים, הן מאמנות אותך להיות רומנטי, הפוסטמות האלה… גלידה על ספסל באמצע הלילה… היא לימדה אותי שזה רומנטי, כוסאמא שלה. בכל מקרה אכלנו את זה, והיא הייתה מאוהבת.

חזרנו הביתה והזדיינו, זה היה סקס בינוני אבל למי אכפת זה היה סקס, והיא נהנתה. לפחות ככה היא אמרה לי.

היא הכתירה אותי בתור (ואני עושה עם האצבעות) "האקס המיתולוגי שלה", למה? פאקינג למה?! כלומר אני מבין למה, וזה בסדר, אבל זה לא היה הדדי, והיא יודעת את זה, אז למה? היא בן אדם טוב בסך הכל, אבל לא היית שום התאמה ביננו, היא רצתה נורמליות ואני לא. זה היה כל כך פשוט. היא רצתה בית, ילדים, משכנתא כל הדברים האלה, אני לא, אני לא יודע מה רציתי, רציתי לתת לזה צ'אנס… זה מה שרציתי, לבדוק אולי זה מתאים לי, וזה לא.

העיר הזכירה לי רק את המקום הזה שהאוטובוס הסתובב בו בדרך לסבא וסבתא כשבאתי לבקר אותם בצבא, אחרי שהוצאתי 45, וכל כך שנאתי את העיר הזה, רבאק. זה רק הזכיר לי את זה, גם כשגמרתי בתוכה, בתוך הקונדום, זה הזכיר לי כמה שנאתי את העיר הזה. זה לא היא, זה אני.

כמה אפשר להתנצל? כמה? תגיד לי כמה? ניסיתי, באמת, אבל זה לא הלך… הבעיה היא איתי, לא איתך.

לקח לי זמן להבין מה עושה אותי מאושר. ואני מאושר, אני מקווה שגם שהיא מאושרת היום.

 

 

 

drunks

 

 

2 מחשבות על “למדתי את הלקח שלי

  1. מרגיש לי כל כך לא אסתטי לשבת בשולחן בלי חולצה, איכסוש.
    כשהתחלתי לעבוד בברים נחשפתי להרגלי שתייה מוזרים מאוד של אנשים, אבל בבירה עם קרח עוד לא נתקלתי. אני הולכת לנסות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s