מה-ג'ונג (פרויקט ארכיון)

"זה תמיד בסופרמרקטים הסיניים שאני מרגיש שוב שחזרתי לישראל" אמרתי לצ'אמי, "הריחות, הקולות והמראה המרופט. הקצביה בה איברי התרנגולות ערומים לגובה ולא באריזות נפרדות סניטריות וסימטריות. הדגים על גבעות הקרח, ופירות הים בגיגיות מים זורמים ולא בשקיות הרמטיות. העובדים שם צועקים אחד אל השני ואל הלקוחות, מתמקחים על המחיר ומתלוננים על האיכות. ממששים ירקות וטופחים על אבטיחים – זו אסיה לאורכה ולרוחבה."

"אתה אוהב את זה?" היא שאלה. "אוהב?" עניתי, "אני לא יודע אם אני אוהב. אני יודע שאני מגיב לזה כמו ברווז למים. הדם מתחיל לזרום ושפת הגוף שלי משתנה. כמו אימפרטיב ביולוגי שאני לא מסוגל לשלוט בו, כמו דג סלמון השוחה במעלה הנהר כדי להתרבות."

"זה תמיד נראה לי מלוכלך ומגעיל," היא הפטירה, "וההורים שלי תמיד קונים שם, הם רגילים לזה. אפילו שהם הגיעו לכאן בגיל צעיר מאד. הם אפילו מכירים את כל המוצרים המוזרים שם."

"את יודעת," אמרתי, "הכי הפתיע אותי שיש לסינים טחינה, אבל שהיא לבישול והיא חומה. היא לא נקראת טחינה, אבל זו טחינה. זה מוזר לי כי זה מראה משהו על המגבלות של הדמיון האנושי, כך ככל שאתה חושב שאתה מגיע לתרבות הכי זרה בעולם, הכי מרוחקת שיש, בסופו של דבר גם להם יש גרסה של שווארמה, רק שהלחם טיפה שונה או שהרטבים קצת משונים."

אני זוכר שזה היה דייוויד יום שאמר שאין אדם בעולם אשר מסוגל לדמיין דבר שלא ראה מקודם. אפילו דרקון מכונף עם רגלי פרה – גם הוא מורכב מלטאה כנפיים ופרה, כולם דברים שהוא ראה מראש. אפילו האלוהים, כל אלוהים, כל ישות שמימית היא אספקלריה של האנושי והחוויה האנושית. דמותו של האלוהים היהודי-נוצרי איננו אלא גלגול של יופיטר, שהוא גלגול של זאוס. אפילו פאן, חצי עז חצי אדם, גם הוא עדיין חצי עז וחצי אדם, ולא דבר שמעולם בן תמותה לא ראה מימיו.

כל החוצנים משנות התשעים סימטריים, ארבע גפיים ושתי עיניים, ואלו שאינם הם תמיד תמנונים או מדוזות או משהו רך רירי ומקפץ שמשפריץ ג'יפה מסריחה על חוואים מבולבלים. אולי זהו מקור האתאיזם שלי: הידיעה העמוקה והאמתית שלא האדם נברא בצלם האלוהים – אלא האלוהים הוא אשר נברא בצלם האדם.

משם מקור זחיחותו ויומרתו של האלוהים, מי שארוגנטי מספיק לברוא אלוהים בצלמו מן ההכרח שהוא יברא אותו גם עם כל מגרעותיו. ישו מנצרת עלה על הפגם הזה של האלוהים העברי, לכן הוא בחוכמתו העביר את כל מה שעלול לגרוע משלמותו של האל לעצמו, ויחד עם פגמיו הוא מת על הצלב מוקף בירושלמים זועמים. זכרו זאת כשאתם רואים התפרעויות של אוהדי בית"ר.

לכן יהודי שבאמת מאמין מוכרח להיות אתאיסט, זו המסקנה ההגיונית היחידה שנובעת מהדת שלנו. כשאתה נכנס לקפלה קתולית ורואה את ההוד וההדר של הכנסייה המרהיבה הזו אתה מתמלא יראה וענווה, אתה מבין את זעירותך לעמת אדירות האל. אתה שומע את הפסיונים של באך או הרקוויאם של מוצארט או ורדי, והמוזיקה מהדהדת למעמקי נפשך. כיצד לא תשתכנע בקיומו של השמימי והנשגב? כיצד לא תיווכח בקיומו של האינסופי והמושלם?

אנו, לעמת זאת, שרים "חנוכה, חנוכה, חג יפה כל-כך!" או "חג פורים, חג פורים, חג גדול לילדים". כל השירים הדתיים של היהודי הישראלי נשמעים כמו גרסאות זולות יותר של "השפן הקטן". האלוהים שלנו נראה כמו גננת, הכמרים שלנו נשמעים כמו עוזי חיטמן, הליטורגיה שלנו נאטמת על ריצפת בלטות נקייה מספונג'ה ובמיסה שלנו נאכלת עם עוגה קקאו בחושה.

לכן עד היום אני יודע שהאלוהים של הגבר אינו האלוהים של האישה. עבור הגבר הוא מנהיג עריץ אשר שופט מתערב מעניש וגומל, עבור האישה הוא סבא אבהי אשר יושב על ענן ודואג לה שם למעלה. בעולמנו ישנן יותר נשים מאשר גברים, אז יתכן שהן צודקות.
יהודים נולדנו וגם נמות.

כשפריסקופ הושק טיילתי לי בין הפרופילים מקהיר ועד מורמנסק, מאיסטנבול ועד ג'יאמוסי והבנתי סופית שזו יבשת מלוכלכת של ערסים. אבל פה ושם ישנן פינות חמד, כמו ירושלים וביירות, או תל אביב ורבת עמון, אפילו שדרות ואליאסר בטהרן נראות כמו משהו טוב נעים ומתורבת.

"כשהיפנים כבשו את הונג-קונג, הוציאו את המאג'ונג מחוץ לחוק."

"למה?" שאלתי. "אינני יודעת, אבל סבתא סיפרה לי שהם שיחקו תמיד בסתר, בבקתה חשוכה לאור נרות בלילה. אבל יום אחד הדלת נפתחה בפרץ, החבטה שלה בקיר הבקתה זעזעה את הקירות ואור הנרות הבהב סביבן. חייל יפני התנשא מעליהן, מחבורת החיילים שתמיד הסתובבה בשכונה. הם הכירו את אביה של סבתא.

הוא התקדם לעבר השולחן ובהה באבני המשחק. אתה יודע, היו תמיד סיפורי אימה על החיילים היפנים שהיו שוחטים אזרחים סינים עם סכיני סמוראי, סתם ככה, מתוך סדיזם…"

"זה נכון? קראתי על זה משהו."

"לא," היא אמרה. "לא בהונג-קונג לפחות. מעולם לא היה דבר כזה. בכל מקרה, הוא בהה בהן ואמר להן שהוא מסכים לעמיד פנים שהוא לא ראה את מה שהוא ראה."

"למה?"

"הקצין שלו היה שותף עסקי של אבא של סבתא שלי, הוא מכר להם במחיר אפסי מכוניות ותיקן בזול את אלו שהתקלקלו. השותפות העסקית הפכה כמובן לחברות. כולם ידעו זאת."

"רגע," שאלתי "אבל מה עם השכנים, הם לא תפשו את אבא שלך כמשת"פ?"

"לא, לא הייתה תפישה כזו ממש, וכולם הרוויחו. כי אם היית חבר שלו אז גם אתה קיבלת יחס מקל מהחיילים, ובאופן כללי החיילים לא רצו להתעסק יותר מדי באזרחים. הם העדיפו להשתכר ולהתעסק בדברים אחרים."

"והיום, היא משחקת מאג'ונג?"

"לא, היא בקושי זזה. אפילו עם החברות שלה בכנסייה היא כבר לא משחקת."

"ואת?"

"אני לא סובלת את המשחק המטומטם הזה, וגם לא את כל ההימורים שיש סביבו. אני מעדיפה לשחק עם האחיות שלי באקסבוקס."

נדמה לפעמים שיש משהו נקרופילי במסורות מן העבר.

 


 

זהו פוסט שכבר פרסמתי בעבר, מצאתי תיקיה בה גיביתי פוסטים מהבלוג בישרא', אז מדי פעם אעלה אותם כאן אם קראתי אותם שוב ואני עדיין מאמין שהם מוצלחים. להלן "פרויקט ארכיון".

8 מחשבות על “מה-ג'ונג (פרויקט ארכיון)

  1. “לכן יהודי שבאמת מאמין מוכרח להיות אתאיסט” מסכימה. ואני לא חושבת שיש בכך סתירה. אנקדוטה- במסורת כיפור, כשהייתי בת 14 בערך סיפרתי למשפחתי הדתית אדוקה שאני לא מאמינה באלוהים, ולכן אכלתי ביום כיפור. בתגובה סבא שלי אמר “מה זאת אומרת אין אלוהים? זה כמו שתגידי שאין שמש”, הניח עליי טלית ומילמל תפילה. שנה אח”כ שאלתי מהספרייה את הספר “יש אלוהים?” של ריצ’רד דוקינס, האנשים מהספרייה התקשרו ואמרו לסבא וסבתא שלי ש”הספר “יש אלוהים” הגיע בשביל ליאור”, הם כל כך שמחו, הם חשבו שהתעשתי רק כי הספרנית לא דייקה באינטואנציה של שם הספר. בילתי את רוב הנעורים שלי בבוז לכל מי שמאמין באלוהים. היום אני חושבת אחרת לחלוטין, כמו שאבא שלי אומר “אני לא מאמין, אני יודע”.
    אגב החלוקה שעשית באמונה של גברים ונשים מתייחסת ל2 ספירות קבליות- חסד (אישה), וגבורה (גבר). בתמצית זה אומר כך: הסבא האוהב שיושב בשמיים יכול להביא לנו הרבה מאוד מים להרוות את צמאוננו, אבל ללא גבולות, התערבות ומשפט צדק (“גברית”), המים הללו יכולים להפוך לשיטפון.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s