לב חדש ורוח חדשה בקרבנו

ישראבלוג שממה ומשמה, ושממו בלוגיה מאין עובר. רבות כבר נכתב על כך על-ידינו הגולים. ומשעתה ישרא' עומד כתל חורבות, גלעד לימים עברו, הוקם על ידי קנקן התה מקום בו נישא נס לקבץ גלויותינו, לקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ, נדחי ישרא', והבלוג הזה הצטרף לאותה הרשימה.

הנה הדף, ועוד אוסיף קישור לו בדף האודות.

עוד אני מבקר בישרא' מדי פעם, אבל דומה זה לתיכון הישן – מלבד המבנה, כמעט הכל השתנה. כן, נותרו כמה מורים שטרם פרשו, אך הזמן חלף הלך לו. כי המציאות אינה בטון אדמה ולבנים, אלא האנשים העת והגיל, וכולם יחדיו נגוזו, פסו מן העולם.

אינני עורג לאותם הימים, אך זיכרונותיי נעימים. איני כותב עליהם בבלוג, תמיד נמנעתי מלכתוב על מערכות היחסים שנרקמו שם, כי ישרא' היה מקום בו כולם רכלו והציצו לחיי אחרים, הייתה שם יותר עגבנות מאשר בכל אתרי הזימה של ימינו. וכל-כך הרבה בלוגריות שיתפו פעולה, מציצנות היא "פרוורסיה" נשית יותר מאשר גברית, אני כותב זאת בגרשיים כי מניסיוני זו אינה באמת פרוורסיה, אלא משהו יסודי במיניות הנשית. הגברים לעמת זאת השתמשו בבלוגים שלהם כדי להפגין את אונם וכיבושיהם, זו המיניות הגברית, גם היא אינה חפה מפגמים.

זו קלישאה מפורסמת שכל הדברים אשר צפים ומרחפים להם שם במרחב הפנטזמטי אינם אלא מאווים שאיננו מסוגלים להגשים משום ציוויים חברתיים, בושה וחרפה, ושם בסתר ובסוד חדר המיטות אנו באמת מקבלים לגלמם סוף-סוף במערומינו, שם אנו ניצבים ניצחים בעצמיותנו האמתית.

אבל זה הפוך, כל אשר צף ומרחף שם אינו העצמיות האמתית או המחשבה והדמיון הטהורים, לא. הדברים הללו אינם אלא דברים אשר דבקו בנו כאשר התעצבנו בילדותנו, הם התוצר של הציווי החברתי משום שהם הוכנסו בנו כצורות של "מיניות הרפתקנית" של הסובייקט המשוחרר, הציווי להתענג וליהנות ולצרוך.

בישראבלוג ניסו רבים להגשים את הפנטזיות שלהם ושלהן, ניסו להיות ה-"עצמי" האותנטי שלהם, רק כדי לגלות שהעצמיות שלהם בנאלית, הפנטזיות שלהם הן תסריטים מוכתבים מראש, ושבסופו של דבר המיניות שלנו היא הדבר האוניברסלי ביותר באנושיותו, מכני לא פחות מכל פעולה פיזית אחרת, מכל נופך אחר של חיינו הרגשיים.

הדוניזם הוא דבר קשה, כי הוא דורש השלמה של האדם עם טבעו הבסיסי, ואיש אינו רוצה להשלים עם טבעו. כי טבענו קדמוני, בעוד הפוטנציאל שלנו עוד טרם הוגשם, ותמיד נאמר לנו כי טבוע בנו פוטנציאל אינסופי. אך הפוטנציאל שלנו הוא הדבר הכי סופי לגבינו, כי האמת היא שאנו רק באמת עצמנו במותנו, כאשר הזמן והחלל הכילו את כל מה שיש לעצמיות שלנו להגשים כממשות, וכך, תוך זמן קצר אנו נשכחים ונעלמים.

כמו ערפל הבוקר, כמו היזיון, כמו ישראבלוג, אי-אז כשעוד היה ישראבלוג.

 

 

1891-james-ensor-skeletons-fighting-over-a-hanged-manJames Ensor, Squelettes se disputant un pendu, 1891

 

 

6 מחשבות על “לב חדש ורוח חדשה בקרבנו

  1. תקופת הבלוגים בפרספקטיבה היא מצמוץ קטן בהיסטוריה, רגע אחרי המצאת המייל ושניה לפני הפייסבוק. אני לא הייתי שייכת למצמוץ הזה, עליתי על העגלה כשהיא כבר מקרטעת וכורעת תחתיה, ומעניין לקרוא את הפרספקטיבה שלך מנקודת מבט של אדם צעיר שראה בפלטפורמה הזו שירות היכרויות. אין לי ספק שאתה צודק, למרות שזה קצת פחות נכון לבני הדור שלי.

    Liked by 1 person

    1. זהו, שאני מעולם לא ראיתי בו שירות היכרויות, להפך, רציתי פלטפורמה לכתיבה ועצבן אותי שזה היה לא יותר מאשר פלטפורמת הכרויות. אבל מה שקרה הוא שלמרות הבוז והסירוב שלי לשתף פעולה, עדיין, הפלטפורמה הביסה אותי. אני לא מתלונן, בסך הכל היה כיף, אבל זה לא מה שחיפשתי.

      אהבתי

  2. גם אני לא הייתי חלק מהבלוגיה בתקופה שאתה מדבר עליה, אבל יצא לי לקרוא בישראבלוג כמה בלוגים וותיקים מההתחלה, והם לא היו מהסוג שאתה מספר עליהם כאן בפוסט הזה. הם היו כתיבה כמו שאני כותבת, כמו שנשמע שאתה רוצה ורצית לכתוב.
    בימי הראשונים בישראבלוג עוד הייתי נכנסת לעמוד הראשי ובודקת באקראי בלוגרים שלא הכרתי….ובאמת את אלו שהתכנים שלהם או הסגנון שלהם לא משך אותי, פשוט לא קראתי.
    ואגב הם גם לא קראו אצלי. כי מה שאני כתבתי, זה לא מה שהם חיפשו. וזה לגמרי בסדר.
    בהמשך כבר הגעתי לבלוגים חדשים דרך התגובות של אחרים בבלוגים שקראתי, ודרך התגובות של אנשים בבלוג שלי…….סוג של “מפה לאוזן” שכזה….שבדרך כלל גרם לי לגלות ולהכיר בלוגרים שהתאימו לי. לסגנון שלי. למה שאני מחפשת. כתיבה אישית, כנה ומעניינת, בלי צורך בהיכרויות ובמיניות או מציצנות……..
    מסקרן אותי למה אתה מתכוון כשאתה כותב שהפלטפורמה הביסה אותך………….

    אהבתי

    1. זה גם העניין, שזה לא היה ברור אם בלוג היה לשם הכרויות או מהן כוונות הבלוגר, לא היה כפתור בצד, לא הייתה כותרת, היה צריך לקרוא לא מעט מהבלוג כדי לדעת, גם היה צריך להכיר, וגם אז לא בטוח. כשמדברים על ישרא' כאתר הכרויות צריך תמיד לזכור שזו הייתה סביבת חיזורים א-פורמלית, זה קשה לפעמים לזכור את זה כאשר חיזורים אינטרנטיים מתקיימים היום באתרי הכרויות שבזמנו, כאשר ישרא' היה בשיאו, בקושי היו קיימים ועוד זכו לייחס דיי מבזה – במיוחד מנשים, זה היה נחשב סליזי להכיר מישהי באינטרנט בזמנו.

      זו גם הסיבה מדוע היה שיתוף פעולה, כי זה היה כביכול סמוי. כמו לקרוא "חמישים גוונים של אפור", פורנוגרפיה נשית תמיד אוהבת להתעטף באצטלה של תמימות ונורמליות, אבל הספר הזה הוא פורנוגרפיה לכל דבר, היא פשוט לא ויזואלית (כמו זו שנצרכת ברובה על-ידי גברים). לכן גם מגיעות כל מיני טענות בסגנון "אני קורא פלייבוי בגלל הכתבות", במעין דרישה שאני אשתף פעולה עם הדלוזיה שפלייבוי או חמישים גוונים נצרכים בגלל הפרוזה המתוחכמת. בישרא' מאז ומעולם היה רוב מוחץ של נשים, ולכן המיניות שלהן שלטה, זו גם הסיבה מדוע כתיבה בלוגרית שם תמיד נעה בין אקסהיביציוניזם (מצד הכותב) למציצנות (מצד הקורא), העניין היה לדעת כיצד אחרים מזדיינים, רבים עם ההורים, מהן האינטריגות עם החברים והחברות, מהם הפחדים והשנאה העצמית וכדומה. זה אנושי, ככה אנחנו כבני-אדם, אנחנו יצורים עם תשוקה, סקרנות, וחיפוש אחר ענג מסוגים שונים.

      כיצד הפלטפורמה הביסה אותי? האימייל שלי, כמו של כמעט כולם, היה בראש הבלוג ליצירת קשר, הגיעו פניות, התחילו שיחות ומערכות יחסים נרקמו, ולא מעט מהן.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s