ביקורתיות ביקורתית ומבקריה

עדה כתבה פוסט נחמד על ביקורת שהיא קראה בעיתון הארץ, וזה גרם לי קצת להרהר בכך שאולי כדאי לחשוב מחדש על התפקיד של "מבקר התרבות" בעידננו הנוכחי.

בעבר, ניתן היה לומר בביטחון מסוים שלמבקר או מבקרת התרבות היה תפקיד חשוב. הרי רוב הצריכה התרבותית הייתה בתשלום, ורובנו היינו זקוקים למישהו שידווח באופן בלתי משוחד על איכויותיו של המוצר כזה או אחר, ואולי גם על איכותו. ככלות הכל, בזמנו דיסק היה בסביבות תשעים ש"ח ליחידה, סכום כסף לא מבוטל עד היום.

כך גם היה עם סרטים, כרטיס קולנוע לא היה זול במיוחד. גם ספרים, רבים מהם עד היום דיי יקרים, לולא ביקורות הסרטים והספרים היינו שבויים לחלוטין בידי הפרסומות והתשדירים.

יתר על כן, עד שנות התשעים הייתה שכבה יחסית מצומצמת באוכלוסייה עם השכלה אקדמית. היכולת לנתח יצירות קולנועיות או מוזיקליות הייתה באמת דבר יחסית נדיר, אבל היום עם אינפלציית התארים, ביקורות (רובן המוחץ) הפכו לכל-כך נוסחתיות שניתן להאמין שבינה מלאכותית כתבה אותן אוטומטית עם האלגוריתמים הכי עצלים שכתב מתכנת הודי שעובד בקבלנות, וזה בלי לציין את טקס ההומאז' הפיאודלי שצריך לערוך מול איזו רשימת קניות פוליטית של עמדות ראויות ודברי התנערות.

אני כותב את הדברים הללו כי אני מאמין שביקורת תרבותית היא אמנות מיוחדת עם מעט מאד אנשים שבאמת הצליחו להפוך בה לווירטואוזים, וכשאני חושב על המאסטרו של הביקורת אני מדמיין את פרנסואה טריפו אבל יותר מזה, אני מדמיין את פולין קייל, מבקרת הקולנוע הטובה ביותר שאי-פעם הייתה.

ושיהיה ברור, היא חירבנה על לא מעט מהסרטים האהובים עלי, אבל לרגע אחד אינני מסוגל לומר שהיא לא ידעה או הבינה על מה היא מדברת. הביקורות שלה תמיד היו נוקבות, והגיעו ממקום מיוחד של השכלה של מעין אינטלקטואליות אומניבורית, המתעניינת בהכל וחוקרת הכל. היא באמת אהבה קולנוע, וההבנה שלה לגבי הרבדים השונים והאספקטים המרובים של יצירה קולנועית הייתה דבר יוצא מן הכלל.

kael

אבל אין לנו כבר כאלה לדעתי. פולין הייתה מיוחדת במינה משום שהיא הגיעה לביקורת סרטים אחרי שנים רבות של כתיבה, ובמהלך רוב הקריירה שלה היא לא התפרנסה כלל מכתיבה. רק לאחר שנים רבות, ולאחר עבודה קשה של שכלול ושיוף כישרונה היא החלה לכתוב עבור הניו-יורקר כמקור פרנסה, הוא היה הז'ורנל התרבותי החשוב ביותר, הייתי אומר עד לאחרונה, כי היום הוא כבר עלון, כמעט צהובון.

אנו נמצאים במצב מוזר היום בשל הקפיצה הטכנולוגית של האינטרנט. יותר מדי מאלו שעוסקים בפובליציזם הם פשוט צעירים מדי וחסרי ניסיון-חיים. אינני מדבר על ישראל בלבד כאן, אני מדבר על תרבות התקשורת העולמית. זה נגרם מכך שהמשכורות ירדו משום שהתעשייה בדעיכה, ולכן רק צעירים ינהרו לתחומים האלו משום שעוד יש בהם יוקרה מסוימת, וכמובן מקום נהדר להזין נרקיסיזם.

אבל העובדה האלמותית היא שאין לבן או בת עשרים וחמש שום דבר מעניין לומר לעולם. הם צעירים מדי, והם פגיעים מדי לחשיבה עדרית, לא שמבוגרים מהם חסינים, אבל הם לפחות יודעים מספיק על העולם כדי לפתח מידה נאותה של ספקנות. אבל חשוב מכך, אלו שעברו את הגיל הזה כבר אינם עסוקים בלהיות "מגניבים", ואם העמדות שלך שאובות מהצורך במגניבות, הן ריקות וחסרות כל תועלת. למען האמת, הן יועילו בקרב שכבת גילך, אבל רק בתור תקשורת מגושמת למדי שנועדה למציאת זיונים, לא שזה לא עובד, כן?

אינני יודע מהו היום התפקיד של מבקר או מבקרת תרבות למען האמת. אין להם השכלה יוצאת דופן, ואין להם ניסיון שחורג מזה של כל מאן-דהוא. היום אנו מסוגלים לדון ביננו לבין עצמנו על הנושאים הללו ללא סמכויות (שרירותיות למדי) בנושא באמצעות האינטרנט, ואני מוצא הרבה יותר דברי טעם שנאמרים, על-אף אוקיינוס הבולשיט שזה גם מייצר בין השאר.

בימינו, לדעתי, מבקר תרבות אינו שונה ממשתתף בתוכנית ראליטי – עוד מישהו שמייצר תוכן כדי שיהיה משהו כפיתיון בין הפרסומות, ולרוב, הם כבר עצמם פרסומות.

14 מחשבות על “ביקורתיות ביקורתית ומבקריה

  1. אני אמנם מסכימה איתך בהרבה מהדברים שכתבת, אבל לא מוכנה לשפוך את התינוק יחד עם המים. כלומר, העובדה שיש כיום אוכלוסיה שנחשפה יותר לתכנים מכפי שהיה אי פעם, עדיין לא אומר שיש לאנשים יכולות אנליטיות וביקורתיות טובות, ושאין צורך במבקרים. גם האינטרנט הוא כלי שאכן עושה דמוקרטיזציה בתחום, וקול של ילד בן 25 שראה סרט וכתב פוסט נגיש באותה מידה כמו של פרופ' לקולנוע, אבל. היום, כמו פעם הקורא/צופה צריך להפעיל את החושים הביקורתיים גם ביחס לביקורת עצמה ולמי שכתב אותה. זה לא רק שאינו מייתר את תפקיד המבקר, אלא עושה אותו להרבה יותר מתוחכם ותחרותי. וגם הקורא/צופה צריך להפעיל ביקורת על כל מה שהוא קורא, כולל ביקורת. או אז הוא מגלה שיש אכן הרבה זבל. בינינו, גם בעידן הפאטריארכלי, כשלבודדים, מורמים מעם היתה אפשרות לפרסם ביקורות, זבל לא היה חסר. למרות הדוגמאות המעולות שהבאת.

    Liked by 1 person

    1. אני מסכים, למבקר יש תפקיד, אפילו בימינו – אבל עוד טרם ראיתי מישהו באמת מאייש אותו בימינו. פרופ' לקולנוע או ספרות לא עוסקים בביקורות, הם עסוקים בלהיות פרופסורים, ואלו שכן עוסקים בביקורת הם בעלי השכלה הומנית קונבנציונאלית למדי, יש יוצאים מן הכלל כמובן, אני אני מדבר בהכללה, והכללות הן נכונות באופן כללי.

      אהבתי

  2. האמת המרה היא שאני לא משוכנעת שמקצוע המבקר הוא חשוב ומועיל כל כך. נכון שיש גם ביקורת ספרות מסוג אחר, שמנתחת יצירות ועומדת על מאפייניהן ועל הרקע שלהן וכדומה, בלי לחלק להן ציונים – אבל היא שייכת לעולם האקדמיה ולא לעיתונות. ואילו מה שמתפרסם לא פעם בעיתונים – גסות הרוח הקטלנית, השיפוטיות המתנשאת, הנקמנות האישית וכו’ – נראה יותר כאמצעי לייצור באזז ורייטינג מאשר כהתייחסות רצינית למשהו. בעולם שבו יש אינטרנט ופרסומות, לא ממש צריך לקרוא מאמר ביקורת כדי לדעת אילו ספרים הופיעו לאחרונה ומה מתוכם מתחשק או כדאי לנו לקרוא. אולי נורא להודות בכך – אבל דעתו של המבקר לא נחשבת בעיניי יותר מדעתי שלי, ואני מקווה שייסלח לי על ההתנשאות הזאת.

    Liked by 1 person

    1. אגב, בסוף קראתי את הביקורת של ויזן, אני חייב לומר, אני הסכמתי איתו לגבי כל מילה. אמנם הוא היה מאד תקיף, ואולי זה לא היה הטון הנכון לטקסט בהתחשב בקהל שלו, אבל הוא בסך הכל צודק. תראי, אם משוררת נותנת רפרנס ל-"להיות או לא להיות" עם אזכור לגולגולת, אז סליחה, זה לא רפרנס לשייקספיר (כי בנאום הזה במחזה הוא לא החזיק את הגולגולת, זה היה בנאום של 'יורק המסכן') זה רפרנס למערכון של באגס באני כדי לגרום לקורא או הקוראת להרגיש אינטלקטואלים (דמיקולו) שמכירים רפרנסים מטופשים כאלה.

      אהבתי

      1. לא מכירה את השיר עם הגולגולת כך שאין לי מה להגיד בעניינו. השאלה בעיניי איננה אם ויזן צודק או לא, שהרי ברור שמותר לו לחשוב מה שהוא רוצה ואף לבטא את דעותיו – אלא איזה סוג התבטאויות מרשה לעצמו עיתון המבלה את רוב זמנו בהטפות מוסר לחברה הישראלית שהיא, לשיטתו, 'מתבהמת'.

        Liked by 1 person

    2. הבאזז לא רע בהכרח. אני זוכרת שויזן קטל בשעתו גם את נעם פרתום, משוררת שלא הכרתי, וההייפ סביב אותה ביקורת ארסית עורר את סקרנותי עד שהטרחתי את עצמי לקרוא בספר שלה כדי להבין על מה המהומה. זה כנראה ספר שלא הייתי מתעניינת בו אילולא הביקורת ההיא, שהייתה באמת תוקפנית מלעיגה, אבל אני, כמו פשוטי עם רבים, מתקשה להישאר אדישה לפרובוקציות. בסוף, יש בהן תועלת מסוימת. עם זאת, אגי משעול ונעם פרתום הן משוררת די אהודות בביצה הספרותית המקומית ומאחוריהן עדר קוראים קבועים ונאמנים, כך שהן יותר "חסינות" לביקורות קשות כמו אלו, בהשוואה לכותבים בראשית דרכם אשר מוכרים הרבה פחות עד בכלל לא, ואצלם הצלחה של ספר עלולה לקום וליפול על ביקורת אחת.

      Liked by 1 person

        1. לא שאני יודעת. אני חושבת שהוא לא כל כך מתעניין בכותבים צעירים, שלחתי לו פעם שירים שלי לפרסום בכתב העת שהוא עורך וזכיתי להתעלמות 🙂

          Liked by 1 person

      1. כן, בחישוב הסופי לא מן הנמנע שאגי משעול עוד תרוויח מן ההשתלחות הזאת של יהודה ויזן. ואם כך יקרה, לא תהיה לי ברירה אלא לקרוא לזה צדק פואטי.

        אני לא בקיאה בעבודה של ויזן, אבל חושדת שלא מעניין אותו לקטול משוררים לא ידועים ולא מצליחים. דומה שהוא בעיקר נהנה לשחוט פרות קדושות. אולי זה נותן לו הרגשה שהוא בעל חשיבה מקורית.

        Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s