עצות טובות לחיים טובים

אחת התופעות המוזרות שצצו מתוך יוטוב בשנים האחרונות הוא הערוץ של אלן דה-בוטון, "בית-ספר לחיים". זה ערוץ מוזר משום שהוא נועד לאותו נתח מהאוכלוסייה שאני משתייך אליו – המעמד הבינוני המשכיל (אפילו היפר-מושכל לעיתים) והאמיד, והוא מספק שירות שהמעמד הזה בדרך-כלל בז לו – "ספרי עזרה עצמית" אך ללא ספר, ובפורמט של וידאו. המעמד הזה לרוב בז לתעשייה הזו משום שהוא לרוב חש שהוא כבר שמע את כל הקלישאות ושבסופו של דבר העצות וההשגות של החרושת הזו אינן שונות ממה שאנחנו כבר יודעים מפסיכולוגיה פופולארית, על אחת כמה וכמה הדור שלי שגדל על ברכי השיח התרפויטי-פסיכולוגיסטי, שיח שקיבל רוח גבית נוספת בשנים האחרונות.

הנושאים העיקריים שהערוץ דן בהם הם כמובן בנאליים למדי – אבטלה לפרקים, ייאוש מקצועי, בדידות, כישלונות רומנטיים וכל שאר המלנכוליות שפושות בדור שלם שיודע שהרווחה הכלכלית שהוריו נהנו ממנה ככל הנראה לא תמשיך לתוך חייו הבוגרים, ושיתר על כן, האינסטיטוציות החברתיות שהבטיחו את האיזון והביטחון של חיי הוריו (וילדותו) מתפרקות ומתפוררות בקצב מתגבר, הכוונה כאן היא למוסדות כמו נישואין, הממסד הדתי, מוסדות ההשכלה, ואפילו המדינה.

למען הסר כל ספק, אין לי משהו נגד הערוץ הזה וצופיו, אם זה עוזר למישהי או מישהו, אז אדרבא ואדרבא, אני בעד. אבל זה כן מוכיח לי משהו שאני תמיד חשתי, אותו "מעמד משכיל" איננו באמת משכיל, יש לו אקרדיטציות שונות, אבל בסופו של דבר "ההשכלה" שלו מסתכמת בשישה סמסטרים של מצגות פאוור-פוינט בהן מועברים לו אנקדוטות שונות, רשימה של אוצר מילים ש-"אדם משכיל" דרוש לה באמתחתו, ושני סמינרים שהם לא יותר מאשר מטלה ברמה תיכונית עם יותר נפח (שהם אוהבים להציג בתור עמל שגובר על בניית פיתום ורעמסס). השאר, שרכשו השכלה מעט יותר ראלית (והכוונה כאן לרוב לפרופסיונלית, עם כיוון יותר ברור לשוק העבודה) הדביקו את הפער באמצעות הסתודדות עם אלו שהגיעו מאותם התארים, או היום, שהייה בקבוצות מדיה-חברתית שונות, ודברים מסוג זה.

השירות שהערוץ הזה מספק עדיין נחוץ כי עם כל "ההשכלה", עדיין צריך שמישהו יכין סרטון קצר שיסביר לך דברים אלמנטריים בחיים, דברים שאם היית באמת קורא את החומר, או אפילו כמה ספרים בחייך, היית מבין ובנקל.

הסוג הראשון של הסרטונים שהוא מפיק הוא סינופסיס לספרים של דוסטייבסקי או אלבר קאמי, למשל. כלומר מדריכי ניימדרופינג, עם תובנות מוכנות מראש לזרוק לתוך שיחה אקראית. אבל על זה אפשר לסלוח, התופעה הזו קיימת הרבה לפניו. בעבר פשוט היו קוראים את הפסקה הראשונה בויקיפדיה או קונים את הספרים האלה בסטימצקי בעשרים שקלים שהכילו את הקיצורים הללו, ומספר אמרות כנף. נו, ניחא, הטיפוסים שחוטאים בכך עדיין עדיפים על הרוב.

הסוג השני של הסרטונים הוא באמת מוזר, מדריכי דייטינג. לא מדובר במדריכים כיצד לחזר אחר מישהי או משהו בסגנון, אלא מדריכים כיצד לפתח מערכת יחסים ולשמרה, כיצד לשוחח עם המחזר (או כיצד לשוחח כמחזר במהלך הדייט) ורוב העצות מתרכזות סביב הנושא של תקשורת תקינה, כלומר כיצד להציג את עצמך באופן "אותנטי" וכיצד למצוא את "העצמי האותנטי" אצל הצד השני, כיצד להשיל את הגאווה שלך וכיצד לאתר נרקיסיזם אצל הזולת.

אולי הסיבה מדוע זה נדרש היא משום שעולם הדייטינג בימינו גורם לכך שכל אחת ואחד צריכים לעבור איזו אוטו-קומודיפיקציה, ומשום כך, משום ש-"העצמי" הפך למוצר צריך כעת לשווק אותו, וכל הלוגיקות של שיווק מוחלות באותו הרגע על הצגת העצמי, הפרופילים באתרי דייטינג מוצגים בהתאם, אלו קו"חים לצורכי רומנטיקה, ודייטים הפכו לראיונות עבודה. במידה מסוימת, אלן דה-בוטון מכין סרטוני הדרכה לרכזות משאבי אנוש, ולמועמדים פוטנציאליים.

אינני רוצה שישתמע ממה שאני כותב כאן שפעם היה טוב יותר ומערכות יחסים היות פחות מכאניות או שחיזורים היו יותר "טבעיים", זה לא מה שאני אומר, למען האמת, אני לא בטוח לגבי מה אני שמנסה לומר כאן.

כנראה שזה פשוט מוזר לי שאינטואיציה וניסיון חיים, או הרהור, צריכים להיות מעובדים לסרטונים קצרים ונהירים, כמו מתכוני-העשר-שניות האלה שהיו פופולאריים אז (אולי עדיין פופולאריים ואני מחוץ לעניינים?) לפני שנתיים בפייסבוק להכנת גלילות פיצה עם נקניק וגבינה עבור אנשים שלא יודעים כיצד להרתיח ביצה קשה.

כנראה פשוט נמאס לי מסתימות, גם כשהיא מגיעה מאנשים שאני חש כלפיהם חיבה וסימפטיה – שאריות מהמיזנתרופיה הטינאייג'רית שלעולם לא תעזוב אותי, כנראה.

 

11 מחשבות על “עצות טובות לחיים טובים

  1. מודה שספרי עצות בשנקל בכל פורמט חשודים בעיני. אני תוהה אם יש בכלל דבר כזה שמישהו יקרא משפט כמו ‘גש אליה עם ביטחון עצמי’ ומיד הוא רואה את האור והביטחון העצמי שלו מרים ראש. במילים אחרות, רוב מהומה על לא מאומה.

    Liked by 1 person

  2. יש בזה משהו שמזכיר לי את קלפי ההשראה האלה, כששולפים מדי יום קלף אחד ונותנים למשפט הרשום עליו להנחות את היום. זו פשוט עוד צורה להתמודדות עם דברים מהותיים באמצעות קיצורי דרך, וכשהמדיה כל כך זמינה ומגוונת, הבחירה בה היא כנראה גם האופציה הקלה, הזולה והנוחה ביותר. בתפישה שלי, המדריכים האלה יותר משרתים את הצורך לראות שהבעיה שלי לגיטימית ושכיחה ופתירה, וזו הנקודה שמחזקת ומעודדת את אותם משתמשים. בפועל, אין שום תהליך או הכוונה מותאמת אישית, ולכן גם אני מאמינה שבהכרח לא מתקיימת תוצאה המחזיקה מים. עם זאת, אני כנראה מדברת ממקום של אחת שיודעת את כוחו של תהליך טיפולי ממושך עם איש מקצוע, ולא לכולם הפריבילגיה הזו.

    אהבתי

  3. עד שקראתי את הפוסט הזה לא ידעתי שהבנאדם הזה קיים.
    מה שכן, קופצות לי פרסומות העצה בשנקל בפייסבוק כל הזמן, אז מסתבר שיש אנשים שעושעם סנדאות או קוראים לדברים כאלה "טיפול", לפחות הבנאדם הזה מעביר את התוכן שלו בחינם לכל המעוניין…

    אהבתי

  4. זה תמיד היה, זה לא משהו חדש, זה רק היה בפורמט אחר כמו למשל טור קבוע במגזין (לאישה או את או כל מגזין דומה שמעולם לא ממש קראתי אלא אם אני במספרה). אני חושבת שזה פחות נועד כדי באמת להדריך אלא יותר כדי לתת לך הרגשה ש-גם אתה יכול- או -גם אתה יכול להיות כמו כל אלה שהצליחו למצוא בת זוג אם תעקוב אחר העצות שניתן לך להלן…-

    אהבתי

  5. לא הכרתי את הערוץ ואני מצטרפת לנוטות להרתע ממעין אילו ועדיין היום פתחתי בלוג של עצות לניהול זמן שסבל מקיצורים וקלישאות ורשימות של עצות ועדיין יצאתי להערכתי נשכרת.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s