מצולה

כשיש לך בלוג בוורדפרס הסטטיסטיקות הרבה יותר מאיימות מאשר אלו שהיו בישראבלוג.

אני עוד זוכר את היום בו קיבלנו את הזכות לראות את הסטטיסטיות שלנו בחינם, מיריב חבוט בכבודו ובעצמו. אני זוכר שהייתי מהמתנגדים הראשונים לכל עניין הפופולריזציה של הסטטיסטיקות. כבן תשע-עשרה טיפוסי, הייתי מאד מוטרד מעניין האותנטיות והיושרה של הכתיבה הישראבלוגרית, שהיום כבר התאיינה. אני חשבתי, ואני מאמין שהייתה בכך אמת מסוימת, שהעיסוק בסטטיסטיקות יהרוג את ישראבלוג, שכולם יתחילו להתעסק ברייטינג ובתחרויות פופולאריות וכך איכות הכתיבה תרד. זה אכן קרה, אבל לא בגלל הסטטיסטיקות, פשוט הטבע האנושי ניצח.

כתיבה תמיד הייתה מדיום פרימיטיבי ובעייתי, והיא גם לא מוצלחת במיוחד להעברת מידע, אנחנו יצורים ויזואליים ושמעתיים, הדרישה מאתנו לבצע קונספטואליזציה ממילים כתובות בלבד שעה שאנו מנסים לספוג אינפורמציה חדשה היא קצת מוגזמת, וזה מה שקריאה דורשת, לכן אינסטגרם ויוטוב הרבה יותר פופולאריים, ובצדק.

כשאני חושב על זה, כנראה בשל כך מפריע לי 'הקורא' של וורדפרס, משום שהוא מסתיר לי את העיצוב של הבלוג שאני קורא בו. יש משהו מאד חשוב בבהייה בעיצוב של הבלוג גם אם הוא מכוער להחריד, ופעמים רבות הוא באמת מכוער מאד. אבל זה חשוב, כי הרקע שהבלוגר (או הבלוגרית) בחר הוא הקונטקסט הוויזואלי שאליו שייך הטקסט, הוא הטקסטורה הכרומטית והסנטימנטלית של הכתוב, לכן אפשרויות העיצוב היו כל-כך חשובות לנו בישראבלוג: השליטה בהקשר הרחב שהוא מעבר לכתיבה, הקשר ששייך לחוויית הקריאה.

הקריאה של טקסט על נייר לבן היא חוויה חסרה, אבל אני נהנה ממנה, ואני יודע שאני שייך למיעוט, שיש כמעט משהו פרוורטי בכך, אבל לפחות אינני לבד.

הסטטיסטיקות של וורדפרס יותר מאיימות משום שאתה מרגיש הרבה יותר אחראי להן, הבלוג שלך הוא כבר לא באסטה בתחנה המרכזית הזו שנקראת ישראבלוג (והיום המטאפורה הזו הרבה יותר רלוונטית מאי-פעם) הבלוג עכשיו נמצא ברחוב, עומד בפני עצמו. ולמען האמת, אני אוהב את זה כך.

 

The Deep, 1953 by Jackson Pollock
The Deep, 1953 by Jackson Pollock

 

 

16 מחשבות על “מצולה

  1. בסופו של דבר המסקנה שלי היא שצריך לפעול כדי ליצור לך את הקהילה הוירטואלית האישית שלך, על ידי ביקורים הדדיים ומתן היזון חוזר. הנה, הזנתי כאן. ואהבתי מאוד את הפולוק שצרפת לפוסט.

    Liked by 2 אנשים

  2. לעבור מישראבלוג לוורדפרס הרגיש לי, במובנים רבים, כמו לעלות כיתה. הממשק אדיר ומהוקצע, אך הכתיבה הייתה לי כאן זרה. נתתי צ'אנס אמיתי שהובס בידי כוחו של ההרגל וחזרתי לישרא'. פינה נוחה בין שאר הבאסטות, שרובן נטושות במילא, אבל מה זה חשוב בעצם.

    אהבתי

  3. זה לא פרוורטי. אני אדם נורמטיבי ולפני ישראבלוג כתבתי סיפורים בword (והייתי תלמידת יסודי).
    מאז התרגלתי למסך העריכה של ישראבלוג והתקשיתי לחזור לword. בכל פען ששינו את מסך העריכה עברתי קשיי הסתגלות. גם פה עברתי קשיי הסתגלות. זה כבר עבר. העיקר לכתוב בשחור על לבן, גם בפנקס רשימות.

    אומרים שמי שמתכנת בשחור על לבן במקום בטקסט בהיר על רקע שחור קצת פרוורטי. שיגידו. אני אדם נורמטיבי.

    אהבתי

  4. אני מרגיש שעם כל הממשק המתקדם של וורדפרס, עוד לא זכיתי להכיר קהילה כה קהילתית כמו ישראבלוג.
    גם כל הפלטפורמה ועצם זה שיש דף ראשי שממליץ על בלוגים פעילים / פוסטים וכד’ זה לא טריוויאלי.

    אהבתי

    1. זה היה נכון לשעתו. היום כבר לא נותר כלום מהאתר, הוא מונשם מלאכותית על ידי קמצוץ של בלוגרים. עם כל יום שעובר אני מגלה עוד ועוד ישראבלוגרים שנמצאים כאן בפזורה של וורדפרס, הקהילה בסופו של דבר נמצאת בדפי התגובות והמנויים, לא שאני מזלזל בדף הראשי, אבל אפשר לשרוד בלעדיו בקלות.

      אהבתי

  5. יש בזה משהו מאיים( לפחות מבחינתי) בכול השיטה הזו של וורדפרס.
    אני לא בטוחה עדיין שהבנתי לגמרי ולמדתי הכול.
    ובדיוק אתמול כשפתחתי ועבדתי על להבין את האתר הזה חשבתי לעצמי חשיבה מבועתת של היי…כמה זמן עבר מאז שלקחתי דף ועיפרון ורשמתי על הנייר אני בעצמי פליטת ישראבלוג. הכול במקלדת ואצבעות שלי כבר מיומנות לדעת איפה כול אות.
    נהייה משהו מאוד תחרותי בכול עולם הכתיבה, זה כמו עסק, אתה מחפש מה ימכור, איזה נושא ואיזו צורת כתיבה.
    היה מה שהיה בישראבלוג, הנה אנחנו כאן.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s